אמן צום

אמן צום הוא סיפור קצר מאת פרנץ קפקא, שפורסם ב-1922. זהו טקסט קצר ועצמאי, וגם חלק מקובץ הסיפורים שנושא את אותו שם. במרכזו עומד אמן רעב, אדם שמציג צום ככלי אמנותי מול קהל, והסיפור עוקב אחרי היחסים בין המופע הזה לבין האופן שבו הסביבה מגיבה אליו. כמו בהרבה מכתבי קפקא, הדגש הוא פחות על עלילה חיצונית ויותר על תחושת ניכור, בדידות ואי נחת סביב המקום של האדם בעולם.

הספר מתאים למי שאוהב פרוזה מרוכזת, מדויקת ולא מסבירה יותר מדי, ולמי שמחפש סיפור קצר שאפשר לקרוא בישיבה אחת אבל להמשיך לחשוב עליו אחר כך. הוא עובד טוב גם למי שמתעניין בקפקא דרך יצירה שמצמצמת את העולם שלה לדמות אחת, למופע אחד ולשאלות על אמנות, הגוף והקהל. יש בו משהו יבש ומדוד, אבל גם מאוד אנושי, והוא מתחבר יפה לקוראים שנמשכים לסיפורים קצרים עם אווירה של זרות פנימית ומתח שקט ולא פתור.