סיפורת אימה בדיונית היא ז'אנר של ספרות ספקולטיבית שמטרתו להפריע לשקט של הקורא, להפחיד אותו או לייצר תחושת אי נוחות חזקה. בניגוד למותחן, שבדרך כלל מדגיש מתח וחקירה, כאן הדגש הוא על אווירה מצמררת, פחד, ולעיתים גם דחייה או תחושת איום שממש מרחפת מעל הסיפור.

האימה התפתחה מתוך מסורות ספרותיות שחקרו פחד, מוות, הלא נודע והצד האפל של האדם והחברה. עם הזמן היא התפצלה לכיוונים שונים, ובולטים במיוחד אימה פסיכולוגית ואימה על טבעית. לפעמים המפלצת היא ממשית, ולפעמים היא יושבת בראש של הדמויות או בתוך העולם החברתי שמסביבן.

מה שמאפיין את הז'אנר הוא שילוב של מתח, חושך, סכנה ואווירה לא רגועה. חוזרים בו הרבה דימויים כמו ערפדים, רוחות, מפלצות, כתות, רוצחים או כוחות מסתוריים, אבל לא חייבים כל אלה יחד. לפעמים מה שמפחיד הוא דווקא היומיומי שהופך למאיים. דוגמה טובה לזה היא The Shining של Stephen King, שבו המקום עצמו והבדידות שלו בונים תחושת אימה מתמשכת.

אם רוצים להתחיל, אפשר ללכת על Dracula של Bram Stoker אם אתם אוהבים אימה קלאסית עם דמות ערפדית ואווירה גותית. The Tell-Tale Heart של Edgar Allan Poe מתאים למי שמעדיף סיפור קצר, חד ופסיכולוגי. The Shining של Stephen King יתאים לקוראים שאוהבים מתח כבד ואווירה מתוחה לאורך זמן. Carrie של Stephen King טובה למי שמחפש אימה עם צד רגשי וחברתי. Jurassic Park של Michael Crichton יתאים למי שרוצה פחד שמתחיל מרעיון מדעי ונשאר עם תחושת איום מתמדת.

מבין הסופרים שכדאי להכיר בז'אנר, Stephen King בולט כסופר מרכזי שמופיע כאן עם כמה ספרים שונים ובאופנים שונים של אימה. Edgar Allan Poe מזוהה עם אימה קצרה, מרוכזת ופסיכולוגית. Bram Stoker קשור לאימה גותית קלאסית, ו-H. G. Wells מראה איך גם רעיון מדעי יכול להפוך למטריד ומפחיד. גם H. P. Lovecraft, R. L. Stine, Clark Ashton Smith, Dean Koontz, Ambrose Bierce ו-Ray Bradbury מופיעים ברשימת היוצרים החשובים של הז'אנר.