שירה היא סוגה ספרותית שמעמידה את הצליל, הקצב והצורה של השפה במרכז. בניגוד לפרוזה, היא לא רק מספרת מה קורה, אלא גם איך המילים נשמעות ואיזה רגש או משמעות הן יוצרות מעבר למשמעות המילולית. היא יכולה להיות קצרה מאוד או ארוכה, מסודרת מאוד או חופשית לגמרי.

השורשים של השירה עמוקים מאוד, והיא הופיעה בתרבויות שונות הרבה לפני שהספרים המודרניים הפכו נפוצים. לאורך הזמן היא נעשתה חלק מטקסים, שירים מלווים בעל פה, קובצי שירה כתובים, וגם יצירות אישיות ואינטימיות יותר. מה שמעניין בשירה הוא שהיא משתנה מאוד בין שפות ותרבויות, אבל תמיד נשענת על דפוסים של קצב, חזרה, חריזה או מבנים אחרים של צליל.

בשירה חוזרים הרבה על דימויים, סמליות, רגש מרוכז וניסוח צפוף. לפעמים יש בה חרוז ומשקל, ולפעמים היא שוברת אותם כדי ליצור תחושה אחרת. דוגמה טובה מהרשימה כאן היא The Rime of the Ancient Mariner של Samuel Taylor Coleridge, שמראה איך שירה יכולה לספר סיפור וגם לשמור על מוזיקליות ואווירה חזקה.

אם אתם רוצים להתחיל, כדאי לנסות קודם ספרים שנגישים גם בלי רקע עמוק. Leaves of Grass של Walt Whitman מתאים למי שאוהב קול רחב, חופשי ומלא תנועה. Annabel Lee של Edgar Allan Poe מתאים למי שמחפש שירה קצרה, רגשית ומרוכזת. Les Fleurs du mal של Charles Baudelaire יתאים לקוראים שאוהבים שירה אפלה יותר ומדויקת מאוד. The Rime of the Ancient Mariner מתאים למי שאוהב שיר ארוך עם סיפור ואווירה. Kubla Khan יתאים למי שרוצה להרגיש איך שפה יוצרת חלום, לא רק עלילה.

כדאי להכיר במיוחד את Charles Baudelaire, שכותב בשפה רוויית דימויים ואווירה; Walt Whitman, עם קול פתוח ורחב; Edgar Allan Poe, עם רגש חד ומרוכז; Samuel Taylor Coleridge, שמשלב סיפור, קצב ודמיון; ואת Alexander Pushkin, Marina Tsvetaeva, Alexander Blok, Konstantin Balmont, Igor Severyanin, Nikolay Gumilev, Francisco Quevedo ו-Mikhail Lermontov, שמופיעים כאן בין השמות הבולטים של הז'אנר.